לאחרונה נראה לי שהחיים מתחילים בויקיפדיה. לכבוד סדרת הפוסטים החדשה – "ניהול חברה צומחת – לא "סתם" ניהול" התחלתי בחיפוש ההגדרה לניהול בויקיפדיה ולשמחתי, מי שכתב את הערך לא אכזב אותי. הוא מתחיל במשפט: "ניהול הוא תהליך או אוסף הפעולות של הנהגה והובלה של ארגון." ולא מסיים במילים: "כך שתווצר צמיחה".
אז אם שאלתי את עצמי אם זה לא מובן מאליו שניהול חברה ממקד את כל תהליכי העבודה ביצירת צמיחה, התשובה היא לא. ולא רק בויקיפדיה.
מעשית צריך להפריד בין חברות שיודעות להתנהל מתוך צמיחה לבין חברות שצמחו על סמך קו פעולה אחד ובו הן ממשיכות להתנהל. חברות שבהן צמיחה היא לא מטרת העל של הארגון כולו.
מה הבעיה בזה שחברה לא ממוקדת בצמיחה?
חברה שישבה במשך שנים ו"צפתה" במשחק העסקי מהצד, עסקה בעיסוק אחד ובאסטרטגיה אחת, לא תדע לקום ולרוץ על המגרש ביום שבו יקרה משהו שידרוש את זה, כמו משבר הקורונה למשל. לא רק שהחברה לא תהיה בכושר וה-"שחקנים" שבה לא יהיו מיומנים, אפילו מגרש לא יהיה לה מעבר למגרש השכונתי. אליו מגיעים תמיד אותם חברים.
הסיכוי לקום ברגע אחד ולהתחיל לרוץ שואף לאפס. יהיו יותר מדי דברים ללמוד ויותר מדי פרמטרים שעוד לא נמצאים בעבודה שוטפת, כולם בגדר התנסויות ראשוניות באותה נקודת זמן.
איך מאבחנים את מצב הצמיחה?
אם אין לכם נתונים כספיים או נתונים על מספר הלקוחות החדשים שהחברה רכשה ביוזמתה בשנה האחרונה- תשאלו את איש השירות ואת איש הייצור ואת המנהל הזוטר. אם הם יודעים איך מחובר מה שהם עושים ובעיקר האופן שבו הם עושים את זה, לצמיחה, אז העסק צומח. אם הם יודעים, אין ספק שסמנכ"ל התפעול יודע וסמנכ"ל הפיתוח העסקי והמנכ"ל, יודעים ויודעים לדחוף את המיחה קדימה בכל רגע נתון.
ומה אם הם לא יודעים? – אז צמיחה היא לכל היותר דיבורים בהנהלה. האיש למטה שמייצר, לא מייצר אותה. עכשיו תעשו לעצמכם סקירה מהירה בראש, בכמה מהחברות הצמיחה והמצויינות היא אווירה שאפשר להרגיש בכל מקום בארגון. אפשר להרגיש בכל מקום, מפני שצמיחה היא תרבות
ותרבות, היא כל מה שלא טבוע בנו מלידה: צורת החשיבה, ההבנה של השוק שלנו, מה שאנחנו רואים כהזדמנות ומה שנעלם מעינינו, הדרך שבה אנחנו מתקשרים, ההחלטות, השיטות – ה-כ-ל! ובכל זה צריכה להיות טבועה האמונה המוחלטת שמה שאנחנו עושים פה זה ליצור צמיחה.
אפשר להסב תרבות לתרבות צמיחה, עשיתי את זה בעבר ושימחתי בדרך הזו את רוב האנשים בחברה, לא רק את ה CFO. צמיחה היא לא רק כסף, ממש לא-
צמיחה היא סוג של חדווה.
צמיחה היא תפיסת עולם, היא דרך רוחנית ורגשית ופרקטיקה ניהולית-
אני אעבוד בסדרת הפוסטים הזו מהפרקטיקות, מסדרת הפעולות שאנחנו עושים כשאנחנו נכנסים בבוקר למשרדים/ מתקני החברה. כרגיל, אטבל בסיפורים מהשטח ואשתדל לחשוף ברקע את הרציונל. אני עצמי אגב צמחתי הפוך, מהפילוסופיה לאנליטיקה, לשיטות ורק אז התחלתי לעסוק בפרקטיקה. אבל כמו באימון, אני רוצה להעביר את הלוגיקה דרך הרגליים.
